ביטוח צד ג' ואחריות לעובר אורח

בית המשפט חייב בעלי דירות בבית משותף לשלם כ- 1 מיליון ₪ פיצויים לאישה שנפצעה בתחום הרכוש המשותף בפסאז' – פסק הדין ממחיש את חשיבותו של ביטוח צד ג' בדירות מגורים ובבתים משותפים, נושא אליו התייחסתי במאמר קודם.

אילנה הלכה עם אמה לראות בגדים שנתלו בתצוגה, בפסאז' מחוץ לחנות בגדים, אשר מצויה במעבר מתחת לבנין דירות בראשון לציון. מנורה שהיתה תלויה בתקרת המעבר, מעל לתצוגת הבגדים נפלה מהתקרה, פגעה בראשה של אילנה, וגרמה לפציעתה.

אילנה הגישה תביעת נזיקין נגד החנות, נגד ועד הבית של הבנין שבפסאז' שלו מצויה חנות הבגדים, ונגד בעלי הדירות בבנין. במסגרת ניהול ההליך התברר, שהדייר אשר נבחר לשמש כועד בית, לא ביטח את הבנין בביטוח אחריות כלפי צד ג'. בית המשפט קבע, כאחד מהממצאים העובדתיים, שהתאונה התרחשה מתחת למנורה, ליד התצוגה של חנות הבגדים – בשטח הרכוש המשותף – במעבר.

במסגרת המשפט טענו בעלי הדירות טענות שונות, והחשובה לענייננו הינה, כי פעלו כבעלי בית סבירים, כי מרגע שמינו נציגות (ועד בית) ונשאו בתשלומים השוטפים השונים, העבירו את האחריות לתחזוקה אל הנציגות ובכך יצאו ידי חובתם, וכי ככל שתקבע התרשלות, על הנציגות בלבד לשאת באחריות הנזיקית. כאן המקום לציין, שבעלי הדירות לא הגישו הודעת צד ג' נגד הנציגות.

אילנה טענה כי חלוקת נטל האחזקה והניהול של השטחים המשותפים בין בעלי הדירות לפי חלקיהם בשטחים המשותפים, בהתאם לחוק המקרקעין, אינה רלוונטית לדיני הנזיקין, וכי במקרה זה, יש לחייב אותם לפצות אותה "יחד ולחוד". הנתבעים חלקו על טענה זו. בית המשפט קבע כי לכל אחד מבעלי הדירות ויתר הנתבעים חובת זהירות מושגית בכל הנוגע לרכוש והשטחים המשותפים ולאירועים אשר עלולים להתרחש שם. עוד נקבע, שלכל אחד מבעלי הדירות חובת זהירות קונקרטית כלפי אילנה, אשר נובעת מבעלותם בשטח המשותף.

בית המשפט אף קבע בנוסף, שבמקרה זה חלים גם סעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין, אשר מעבירים את נטל הראיה אל הנתבעים, ובהתאם קבע שעצם נפילת המנורה מלמדת שהנתבעים לא נקטו זהירות סבירה וקיימת להם חבות כלפי התובעת.

בית המשפט עסק ארוכות בשאלת מעמדה של נציגות הבית המשותף, האם מדובר באישיות משפטית אשר ניתן לתבוע, והאם באה הנציגות המשפטית במקום בעלי הדירות, לענין עצם הטלת האחריות בנזיקין.

בסופו של דיון, בית המשפט אימץ את ההלכה שנקבעה בע"א (מחוזי ת"א) 227/95 רוזנגרטן נ' נציגות הבית המשותף ואח', לפיה זכותו של הניזוק לשלמות גופו ולפיצוי הינה שיקול מרכזי. בית המשפט מוסיף ואומר כי פסקי הדין שפטרו את בעלי הדירות מאחריות הטילו אותה על הנציגות בלבד נובעים מעמימות של חוק המקרקעין, וכי כל עוד המחוקק לא הבהיר אחרת, "אין מקום לאפשר לבעלי הדירות להסתתר מאחורי הנציגות והם עדיין עומדים בחזית האחריות מול הניזוק".

בבואו לקבוע את אופן חלוקת נטל הפיצוי בין בעלי הדירות, בית המשפט מזכיר שנושא זה טרם נדון בבית המשפט העליון, ומבהיר, כי מדובר במעוולים במשותף כהגדרתם בסעיף 84(א) לפקודת הנזיקין, דהיינו, כאלה שהפרו ביחד את אותה חובה כלפי התובעת וגרמו לתובעת נזק שאינו ניתן לחלוקה.

בהמשך לקביעה זו, בית המשפט חייב את הנתבעים, וביניהם כל בעלי הדירות בבית המשותף, לשלם לתובעת, "יחד ולחוד", פיצוי בסך של כ- 1 מיליון ₪. משמעות החיוב "יחד ולחוד" הופכת את פסק הדין לקשה עוד יותר עבור הנתבעים. התובעת תוכל לבחור ממי מהם להיפרע על מלוא הסכום, או לנסות להיפרע מכל אחד ואחד מהם, עד שתגיע לסכום פסק הדין.

ת"א 42976-06 ד"ר שולמן לובוקצקי נ' הרפז ואח'.

לחצו כאן לעיון במאמר בנושא זה ב"עדיף" גיליון 710

לחצו כאן לעיון במדור המאמרים שלנו, דוגמאות של פסקי דין בהם זכינו עבור לקוחותינו ומבחר כתבות בעיתונות ובתקשורת.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *