גניבת רכב – האיתוראן לא הופעל וחברת הביטוח שילמה

גניבת רכב – המבוטח לא הפעיל את האיתוראן ברכבו שנגנב – בית המשפט חייב את חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח

בני הזוג ליבוביץ רכשו רכב משומש מסוג Audi A4. עם קניית הרכב, רכשו פוליסת ביטוח. סוכן הביטוח דרש מבני הזוג לערוך בדיקת מיגון בהתאם לטופס שהעביר אליהם, והבדיקה בוצעה.
ברכב שרכשו בני הזוג, כנו ברכבם הקודם, היתה מותקנת מערכת איתוראן. אלא שעם מכירת הרכב הקודם הודיעו לאיתוראן על מכירת הרכב וביטלו את תשלום המנוי, אולם לא וידאו עריכת מנוי באיתוראן לרכב שרכשו, כך שהפועל, בסופו של דבר, למרות שהרכב עבר בדיקת מיגון, לא הופעל החיבור לאיתוראן.
הרכב נגנב מחניון רידינג בתל אביב, וחברת הביטוח סירבה לשלם תגמולי ביטוח, הואיל ולטענתה, המבוטח לא עמד בתנאי המיגון. המבוטח הגיש את תביעתו לבית משפט השלום בחיפה. רק המומחה מטעם איילון נחקר בבית המשפט, ופסק הדין ניתן בהתאם לחקירתו, לכתבי הטענות של הצדדים ולראיות שהגישו.
טענותיו העיקריות של התובע היו כי איילון לא עמדה בחובת הווידוא, כלומר, לא וידאה שהוא מודע לאמצעי המיגון שנדרשו בפוליסה, כי לא הבליטה את ההגבלות בפוליסה כמצוות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, כי לא מסרה לו את הפוליסה, וכי אי הפעלת מערכת האיתוראן מהווה, לכל היותר, החמרה בסיכון, ומכיוון שאיילון לא הוכיחה שלא היתה מבטחת את הרכב ללא איתוראן פעיל, הרי שעליה לשלם תגמולי ביטוח.
החמרה בסיכון
בית המשפט דן בטענות התובע, אשר הוכחשו על ידי איילון, קיבל את עמדת איילון במרבית הנושאים, והתמקד בסוגיית החמרת הסיכון. אי חיבור מכשיר האיתוראן לשירותי החברה, גרם להחמרה בסיכון של חברת הביטוח. סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח מגדיר קובע מתי ישולם תשלום חלקי יחסי, וכן קובע, כי אם תוכיח חברת הביטוח שאף מבטח סביר לא היה מוכר פוליסה ללא אמצעי המיגון שנדרש, חברת הביטוח הנתבעת תהיה פטורה מתשלום.
בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון בענין חתמי לוידס (בר"ע 3260/10 חתמי לוידס נ' אליהו סלוצקי) ופסיקה נוספת, קבע המפקח על הביטוח, כי אמצעי מיגון לא יוגדרו כתנאי מוקדם לתקפותה של פוליסה, וכי כל אמצעי מוגן ייחשב כאמצעי להקלה בסיכון שנטלה על עצמה חברת הביטוח.
בכל הנוגע לחריגים בפוליסה, בתי המשפט כבר קבעו, כי על המבוטח להוכיח את התרחשותו של מקרה הביטוח ומשהוכיח, על חברת הביטוח הטוענת לקיומו של חריג, נטל הראיה להוכיח את החריג. כך קבעו בתי המשפט גם בנוגע לנטל הראיה במקרים של החמרה בסיכון. במקרה של טענה של חברת הביטוח כי המבוטח לא נקט באמצעי שנדרש להקלה בסיכון, על חברת הביטוח להוכיח מה הפרמיה שהיתה גובה לו ידעה מראש שלא יינקט האמצעי להקלה בסיכון, ואם הטענה הינה כי חברת הביטוח פטורה מתשלום מכיוון שאף חברת ביטוח לא מוכנה למכור פוליסה ללא אמצעי המיגון המדובר, עליה נטל הראיה להוכיח.
בנקודה זו בתי המשפט הקלו עם חברות הביטוח, וקבעו כי די בהגשת תצהיר של אקטואר או איש מקצוע אחר הבקיא בתחום הביטוח, שלפיו, למיטב ידיעתו, לא מוצעת בשוק הביטוח בישראל פוליסה מסוג זה.
במקרה זה, חברת הביטוח איילון הגישה תצהיר של חתם החברה, אשר כתב כי איילון לא היתה מבטחת את הרכב, אף לא ליום אחד, ללא מערכת איתוראן פעילה. בנוסף הגישה איילון חוות דעת של בעל תפקיד בחברה לניהול סיכונים, אשר כתב כי לא ניתן היה לבטח מכונית יקרה כגון הרכב נשוא התביעה בשום חברת הביטוח, ללא מערכת איתוראן פעילה.
נטל הראיה
האם די באמירות אלה על מנת לקבוע שחברת הביטוח עמדה בנטל הראיה ? חוות הדעת היתה קצרה, לאקונית, ובחקירתו הנגדית על חוות דעתו, התברר כי מגיש חוות הדעת לא פנה לחברות ביטוח אחרות לבדוק אם היו מוכנות לבטח את הרכב הנדון ללא מערכת איתוראן פעילה. כך, גם התצהיר של חתם חברת איילון לא הרשים את בית המשפט, אשר החליט שאיילון לא הרימה את הנטל הקבוע בפסיקה לענין סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח, קיבל את התביעה, וחייב את איילון לשלם את מלוא תגמולי הביטוח בגין הרכב שנגנב.
[ת"א 38459-09-15 ליבוביץ נ' איילון]

המאמר פורסם בשבועון הביטוח עדיף

עו"ד ארז שניאורסון

עו"ד ארז שניאורסון

מייסד וראש המשרד. חבר האיגוד הישראלי לדיני ביטוח, חבר ועדת נזיקין של לשכת עורכי הדין. שופט בבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. כותב ומרצה בהשתלמויות לעורכי דין ובפורומים נוספים. בעל טור קבוע בשבועון עדיף. בורר ומגשר. בעל ניסיון רב בתביעות ביטוח ונזיקין וייצוג מבוטחים מול חברות ביטוח. יועץ למבוטחים ולמשרדי עורכי דין בתיקי ביטוח ומלווה אירועי ביטוח במסגרת מו"מ ובניהול הליכים בבתי משפט ברחבי הארץ.