מתוך מאמר שפורסם בעיתון "פוליסה" – לצפייה לחצו כאן
מגיעות אלינו שאלות רבות בתקופה מורכבת ומאתגרת זו, ואתייחס כאן לשאלות הנוגעות לכיסוי ביטוחי בפוליסות השונות בעת מלחמה:

1. נסעתי למשרד למרות שאני לא עסק חיוני ונפגשתי עם לקוח, אשר החליק ונפגע. האם חברת הביטוח תדחה את התביעה מכיוון שפעלתי בניגוד להנחיות פיקוד העורף?

2. בנסיעה למשרד הייתי מעורב בתאונת דרכים. נגרם נזק לרכב שלי וגם לרכב צד ג'. האם יהיה לכך כיסוי בפוליסה שלי?

3. לקוח נכנס אלי לחנות ונפצע קל כתוצאה מהתמוטטות מדף עם סחורה. האם החנות חייבת להיות מוכרת כעסק חיוני על מנת שיהיה כיסוי ביטוחי לאירוע זה?

התשובה לשאלות אלה, ולשאלות רבות נוספות בעלות משמעות דומה, הינה כי אין סיבה לשלול את הכיסוי הביטוחי, כאשר האירוע נגרם במהלכם הרגיל של הדברים, ולא כתוצאה מהמלחמה עצמה.

רוב הפוליסות מחריגות נזקי מלחמה כך:

"המבטח לא ישפה את המבוטח בגין אבדן, נזק, הפסד או חבות מכל סוג:

שנגרם על ידי ו/או הנובע ו/או הקשור בקשר כלשהו, במישרין או בעקיפין, לאחד או יותר מהאירועים הבאים: מלחמה … פעולות מלחמה … פעולות חבלה וטרור …"

דהיינו, השאלה היא לא האם קיים מצב מלחמה ברקע, אלא האם הנזק עצמו, למבוטח או לצד ג' (אשר יוצר חבות של המבוטח), נגרם כתוצאה מהמלחמה.

מכאן, שאותם נזקים אשר נזכרים בשאלות לעיל, אינם מוחרגים, לדעתי, מהכיסוי הביטוחי. למסקנה זו מספר נימוקים:

א. המסקנה נובעת מהניסוח המילולי של הפוליסה, ויש לזכור כי על פי ההלכה הפסוקה, במקרה של ספק בפרשנות, יש לפרש את הפוליסה לטובת המבוטח.

ב. אין כל קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לבין היותנו במצב המלחמה (בין אם הוכרזה רשמית ובין אם לאו).

ג. פעולת המבוטח אינה מחמירה את הסיכון שלקחה על עצמה חברת הביטוח. חברת הביטוח תמחרה ומכרה פוליסה אשר מעניקה כיסוי ביטוחי לסוגי האירועים המפורטים בה, לסוג מסוים של עסק, במשך כל תקופת הביטוח, בדרך כלל שנה, ומכאן שהסיכון לאירוע מסוים מהסוג שבוטח, כגון התמוטטות מדף בחנות ופציעה של לקוח בחנות, ממילא מבוטח במשך כל השנה.

מהי "החמרה בסיכון"?

נושא ה"החמרה בסיכון" מוסדר במסגרת סעיפים 17, 18 ו-19 לחוק חוזה הביטוח. בתמצית, ככל שחלה החמרה בסיכון ש"מייצר" המבוטח עבור חברת הביטוח, וניתן לרכוש פוליסה אשר מבטחת את הסיכון המוגדל, חברת הביטוח תהיה זכאית לשלם תגמולי ביטוח מופחתים, בשיעור היחס שבין מחירי הפוליסות.

לדוגמה:

מפעל אשר מחזיק חומרי גלם שאינם דליקים, עובר לייצר גם מוצרים אשר חומרי הגלם שלהם דליקים, כגון פלסטיק ונייר. פורצת שריפה במפעל. נניח שחברת הביטוח תוכיח שמדובר ב"החמרה בסיכון", ומאידך, המבוטח יוכיח שניתן לקנות פוליסת ביטוח למפעל אשר מחזיק חומרי גלם דליקים. עלות הפוליסה המקורית הייתה 10,000 שקלים, ואילו עלות הפוליסה למפעל אשר מאחסן חומרים דליקים הינה 15,000 שקלים. היחס בין עלויות הפוליסות הינו 2/3, ובהתאם, לפי החוק, חברת הביטוח תטען שעליה לשלם 2/3 בלבד מהנזק.

אולם אין מדובר כאן בתחשיב אוטומטי, ולא בכל מקרה חברת הביטוח תהיה רשאית להפחית את תגמולי הביטוח באופן יחסי. סעיף 17 לחוק חוזה הביטוח קובע כי החמרה בסיכון הינה רק כאשר מדובר ב"שינוי מהותי".

שינוי מהותי, בהתאם לסעיף 17, הינו שינוי בעניין שהמבוטח נשאל לגביו במסגרת הצעת הביטוח או כזה אשר צוין במסגרת הפוליסה שנמסרה למבוטח, כמהותי. מכאן, שאם בעת רכישת הביטוח למפעל, לא נשאלה שאלה בעניין סוג חומרי הגלם והאם הם דליקים, והתייחסות לכך גם לא מופיעה בפוליסה עצמה, החוק קובע שלא מדובר בשינוי מהותי, וחברת הביטוח תהיה מנועה מלטעון להחמרה בסיכון ותהיה מחויבת לשלם את מלוא תגמולי הביטוח.

ולענייננו: חברות ביטוח לא שואלות את המבוטחים שלהן האם הם מתכוונים לעבוד גם בעת מלחמה, ומכאן, שגם אם הייתה החמרה כלשהי בסיכון, לא מדובר בעניין מהותי, וחברת הביטוח מחויבת בתשלום תגמולי הביטוח.

תשובתי זו וקיומו של כיסוי ביטוחי, ככל שאין קשר סיבתי בין המלחמה לבין הנזק המבוטח, רלוונטית גם למורה לנהיגה אשר מעביר שיעורי נהיגה גם בימים אלה, מדריכי כושר, בעלי מקצועות חופשיים כגון עורכי דין, מהנדסים סוכני ביטוח וכיו"ב.

התרשלות של מהנדס בתכנון כלשהו או בעריכת תכנית כלשהי, מכוסה במסגרת פוליסה לביטוח אחריות מקצועית שלו, בין אם ביצע את עבודתו מהבית, או שבחר לנהוג בניגוד להנחיות פיקוד העורף ולנסוע למשרדו.

(אין במאמר משום המלצה לפעול בניגוד להנחיות פיקוד העורף. שמרו על עצמכם!)